הצבת אפשרויות בחירה מגוונות של דימויים חזותיים מאפשרת למתבונן לקיים דיאלוג פנימי וחיצוני. במפגש בין המטופל למטפל, מגדיל השימוש בקלפים את מרחב הדיאלוג המתקיים ביניהם ואת ארגז הכלים העומד לרשותם. בדרך זו משמשים הקלפים להעשרת השיח הפסיכותרפויטי וההתבוננות האבחונית כאחד.

​

החשיפה לדמויות שהמטופל אינו אחראי לצורתן וליצירתן, למצבן הפיזי- רגשי ולמיקומן בתמונת-היקום, מעניקה למטופל את האפשרות להתייחס באופן בלתי אמצעי למבנה נפשו, ולספר באופן לא פולשני את הנרטיב האישי שלו לעצמו ולמטפל, במידת החשיפה לה הוא מסוגל ובהלימה למידה בה הוא מבין את עצמו.

​

ערכת קלפי אנשים מציגה דמויות בסיטואציות שונות האחת ביחס לאחרת: דמויות הניצבות קרובות או רחוקות זו מזו, דמות אחת המחזיקה את האחרת, דמות המפנה מבט מהשנייה, דמות הנשענת על האחת ומתעלמת מהאחרת. הדמויות מגוונות וכמה מהן שבות ומופיעות במספר קלפים במצבים ובהרכבים שונים.

​

ניסיתי ליצור דמויות המקרינות חום, סמכותיות, איפוק, השתהות, קלילות וכבדות; יש צעירות, מבוגרות, מלאות ורזות; יש גברים, נשים וילדים ויש גם דמות של כלב. כל הדמויות מעורבות במערכות יחסים שונות הן כזוגות, הן כקבוצה והן כיחיד מול קבוצת דמויות.

 הקלפים מוספרו על מנת לאפשר למטופל ומטפל לעקוב ולתעד בנקל את ההתייחסות של המטופל לכל קלף. מספרי הקלפים נקבעו באופן שרירותי והם חסרי שם או כותרת, מאחר שהאבחנה והפרשנות שלהם הינן אינדיבידואליות. תמונת גבר העומד זקוף תראה לאחד כדמותו של אדם אסרטיבי ולאחר כדמותו של אדם אגרסיבי. אחד יקיים דיאלוג פנימי בעקבות צפייה ביחסים שהוא רואה בין הדמויות, ואחר יקיים דיאלוג פנימי בעקבות דימוי בודד מתוך מכלול הפרטים הקיימים בקלף.