האם הבן שלכם תות או תפוז?
אמו של נדב פנתה אלי בנוגע לטיפול בבנה בן ה-14.
במפגש הראשון נפגשתי רק עם הוריו. נדיר שאפגוש קודם את הילד ואחר כך את ההורים.
ההורים סיפרו:
לטענת המורים נדב לא כל כך לומד בחודשים האחרונים בניגוד לעבר, והציונים שלו צונחים מטה. זו הסיבה הראשונית שגרמה להם להגיע, אבל בעצם הם מבקשים להבין מה עובר על נדב יותר לעומק.
באופן כללי נדב ילד מקסים. הוא נולד בלידה רגילה, אבל כתינוק סבל מאוד מדלקות אוזניים ובכה בלי סוף.
לנדב שתי אחיות הגדולות ממנו. הן שונות ממנו גם במראה וגם באישיות, "יודעות להסתדר".
לנדב היה מאז ומתמיד מבט חושב, הוא מופנם. ו"יש לו הברקות, אבל הוא לא מהמפטפטים".
נדמה להורים שנדב מאוד ביקורתי כלפי עצמו.
אבא של נדב עושה הרבה מילואים, פייטר בנשמה. לטענתו אין טעם לפחד, החיים על הכייפק. הוא גדל עם שישה אחים ו"אז, אף אחד לא היה צריך טיפול פסיכולוגי…היום הילדים גדלים בצמר גפן". לדעתו צריך פשוט להכריח את נדב ללמוד. "שילך לצופים שיפסיק להיות דבוק למחשב ולהיות כל כך מפונק". כשאבא של נדב היה ילד, לא הייתה להם עוזרת בית. "למה שנדב לא יעזור קצת?"
אמא של נדב מתפרצת לדבריו של האב ואומרת שנדב "רגיש". כבר בגן אהב להיות בתוך הגן ומעולם לא רצה לשחק בארגז החול. כבר מגיל ארבע הוא יודע לקרוא, למד לקרוא ככה לבד, כשהתבונן באחותו עושה את שיעורי הבית שלה.
ההורים מספרים שנדב הוא זה שביקש לקבל טיפול והם לא בטוחים אם טיפול באומנות יתאים לו… אבל הם שמעו עלי אז באו.
בפגישה עם נדב
ילד גבוה לגילו, עיניים גדולות ובוחנות, התרשמתי שהוא מאוד רגיש ואינטליגנט. מהר מאוד נדב סיפר שלא טוב לו. שהוא לא ממש אחד מהחבר'ה, שבבית מציקים לו. שהוא לא סובל כשצועקים.
נתתי לו חפיסת קלפים עם דמויות. בכל קלף מספר דמויות. הוא בוחר את הקלף עם דמות המבוגר שלצדו שני ילדים.
כשאני שואלת אותו למה בחר דווקא בקלף הזה הוא עונה: "לא יודע". אני מבקשת ממנו לנסות ולדמיין מיהן הדמויות שבקלף. די מהר הוא מצליח להיכנס לעולם הפנטזיה ומספר שהדמות במרכז היא 'שלמה'. כשאני שואלת אותו מי זה שלמה הוא אומר שזה הדוד ומתכוון לזה שהדוד של שתי דמויות הילדים שלצידו. "הדוד הזה הוא איש לא נחמד, קצת קשוח, והם, הילדים, לא כל כך מוצאים את עצמם".
לא אתאר את המשך הפגישה עם נדב ופגישה נוספת שקיימתי עם הוריו, אלא אדלג ואתאר את הפגישה השלישית עם ההורים.
אבל תחילה, חשוב לי להדגיש שהייתי מגדירה את המשפחה כמשפחה נורמטיבית ואוהבת.
אני מבינה שבפגישת הדרכת ההורים הזאת אני צריכה יותר מכל "להגיע" לאבא של נדב. אני בתחושה שעד עכשיו לא הצלחתי. דווקא עם האם החלפתי מבטים של הבנה, אבל לא עם האב. אני מרגישה שהוא אגוז קשה. בתחושתי אביו הצליח לבנות זהות של צבר קשוח, זה שנלחם במלחמות ישראל, שנשאר חבר קרוב לחבריו בצנחנים. מגיל צעיר היה עושה 'בלגאן' בבית הספר. הוא מוצק, שרירי ומתהלך בקומה זקופה. אבל נדב שונה. הוא רגיש במיוחד, אינטליגנט (אביו אמר באחד המפגשים שנדב הכי חכם מכל בני המשפחה). נדב נולד עם אופי מאופק וביישן בשונה מאביו. נדב מוצף מהחשיפה למדיה ולאלימות שבה, מאגרסיה בה הוא נתקל ברחוב, בבית ספר, בצופים, מאביו שמנסה לחשל אותו ומאימו שדי חסרת אונים ומבולבלת כיצד ואיך לנהוג.
לפני בואם של ההורים הנחתי על הריצפה שני מיכלי איסוף פירות: האחד מגש איסוף תותים מקלקר שבתחתיתו משטח ספוג, והשני מיכל מפלסטיק לאיסוף תפוזים. (אני מבהירה להורים שמיכל הפלסטיק המקובל לאיסוף תפוזים עוד גדול בהרבה מזה שהכנסתי כעת לחדר).
(בשדות שליד ביתי אני רואה את מיכלי האיסוף בשימוש על פי העונות וסוגי הפירות הנקטפים).
אני מצהירה בפני ההורים שנדב 'תות'. שאם נאסוף אותו במיכל לתפוזים הוא ימעך, ושהוא ימעך כי הוא רגיש. אביו מיד מתנגד לדברי ואני מבינה שסוף סוף אביו ואני נקיים הפעם דיאלוג משמעותי. אביו אומר שנדב "לא הכין שיעורים" ושהוא "עצלן, ולא רגיש" ואני מתקנת ואומרת 'מיואש'. אביו מרים גבה ושואל למה כוונתי, ושוב אני מביטה בארגזים ואומרת שנדב תות. אני מרחיבה ואומרת שהורים רבים מפחדים להציב גבולות, להיות סמכותיים, לעמוד על דעתם, אבל, ישנם גם מקרים שילד נולד גנטית רגיש במיוחד, מאופק, ביישן ואינטליגנט. ושאינטליגנציה גבוהה עשויה לא פעם להציף ולערער, בעיקר בגיל הנעורים. מכאן שיש להכיר ולראות את הרגישות שלו ולהתייחס אליו כאל 'תות'.
והאב מקשה ושואל, מה כוונתי, והאם מבקשת לתת דוגמא כדי לחזק את עמדתי.
היא מספרת שהם היו מוזמנים לברית במשפחה המורחבת, ושהאב ביקש מנדב לגשת לבדו לאחת מקרובות המשפחה המבוגרות שישבה בצד השני של האולם ולברך אותה לשלום, וכשנדב סירב אביו נזף בו. אביו חשב שנדב מזלזל בבקשתו, שהוא 'עושה דווקא', אבל בפועל נדב התבייש, היה נבוך, 'זה היה גדול עליו' ומאוחר יותר, כשהאם הציעה לנדב לגשת איתה לאותה קרובת משפחה, נדב לא התלהב, אבל הצטרף אליה.
אביו של נדב התפרץ ושאל "אז איך הוא יסתדר בצבא?" הביט בשני ארגזי האיסוף ואמר: "אני רוצה שיהיה תפוז".
ואני השבתי: "אבל הוא לא, הוא תות".
שבוע אחר כך נכנס נדב לחדר ואמר לי: "אני לא יודע מה אמרת לאבא שלי, אבל הוא סוף סוף מקשיב לי". אמרתי לנדב שהסברתי לאביו את מטאפורת התות והתפוז עליה דיברנו בעבר, ונדב שאל: "מה, טיפול זה כל כך פשוט? רק מראים להורים מגש תותים ומיכל תפוזים והם תופסים??"……… "זה מה שאת עושה עם כל ההורים?"
