לגעת בנפש
פסיכותרפיה באמצעות חומרים וצבעים
ליאורה סוטו
הוצאת פרדס
על הספר: חלק מדברים בהרצאה של ליאורה סוטו ב"תולעת ספרים", תל-אביב 2009
בחרתי להיות "מטפלת באמנות", אלא ששם התחום חוטא לתוכנו. לכן, בספר לקחתי לעצמי את החופש לכנות את התחום "טיפול באמצעות חומר וצבע". הטיפול נעשה באמצעות חומרים וצבעים ולא באמצעות עולם המושגים של האמנות.לפני כמעט 30 שנה למדתי אמנות בבצלאל. האמנות מייחסת לתוצר המוגמר חשיבות רבה הרבה יותר מאשר לתהליך היצירה. הצגת העבודות על ידינו הסטודנטים, וקבלת הביקורות ממורינו, מבקרי האמנות שלנו, עדיין חקוקה היטב בזיכרוני. האמן אינו מציג בגלריה תהליך, הוא מציג יצירה. כפי שטיפול בתנועה לא נקרא טיפול בריקוד, כך, טיפול בחומר וצבע אינו טיפול באמנות.
הטיפול נעשה באמצעות השפה הויזואלית תחושתית, היוצרת דיאלוג בין המטופל לחומרים וצבעים, בין המטופל למטפל, וכל זאת כדי לאפשר למטופל לקיים דיאלוג פנימי טוב יותר, כלומר "לדבר" את הדברים בשפה לא מילולית. הגדרות פסיכולוגיות ומרשמים מדויקים לשימוש בחומר וצבע על פי כמות ומועד מתוכננים מראש, מסייעים לכאורה למטפל לעבוד בצורה מובנית, אך בפועל, החיסרון בהצמדות להגדרות ומרשמים כאלה, עולה על היתרונות ובסופו של דבר השימוש בהם מונע לעתים קרובות העמקה מספקת ואף "מרדד" את התחום כולו. את אי הבהירות ואת אין ספור הוריאציות בתרפיה עם החומרים והצבעים ניסיתי להדגים באמצעות הטיפולים עצמם.
מתוך הדברים של איילת פרייס בערב השקת הספר- לגעת בנפש, ב"תולעת ספרים", תל אביב 2009
אז איך הגעתי לליאורה? לפני כשמונה שנים התקשרתי לליאורה דרך מודעה שמצאתי – כל מה שרציתי היה ללמוד קצת אובניים. בשיחתנו הראשונה, ליאורה כבר המליצה לי להתחתן עם גיל וגם אמרה: טוב, תבואי ללמוד אובניים, במילא בסוף תעברי לפיסול. אז באתי, ונשארתי להרבה מאוד זמן, ובאמת עברתי לפיסול והתחתנתי עם גיל וגם המעבר שלה מתל אביב לקדימה, לא הפריע לקשר וגם לא לפיסול…
נדמה לי, שהשיחה הראשונית הזו עם ליאורה, מאוד מאפיינת אותה, ומשתקפת גם בספר – כאילו בפשטות, בצורה ישירה ובלי מניירות ופוזות, היא קולעת בדיוק לנקודה, בצורה מאוד מדויקת ובלי לייפות את הדברים.
ויקטוריה – בדידות, זיקנה, ייצריות ותקווה
פרק מהספר "לגעת בנפש – פסיכותרפיה באמצעות חומרים וצבעים"
הטלפון צלצל והאישה מעבר לקו הציגה את עצמה. קולה היה קול פעמונים עליז וחברותי. בחיים בכלל ובעבודתי כמטפלת בפרט אני מייחסת חשיבותלהתרשמויות ראשוניות, ומשתדלת לתייקן ולשמרן בזיכרוני וגם בכתב. הן עוזרות לי לא פעם בהמשך.
היא קיבלה את מספר הטלפון שלי ממכרה משותפת. ישנם מטופלים שקושרים, חווייתית ואסוציטיבית, ביני לבין האדם שהפנה אותם אלי, עובדה המהווה לא פעם נקודת פתיחה חיובית. ויקטוריה ידעה שאני מלמדת פיסול, מלמדת סטודנטים תרפיה ועובדת עם מטופלים אחד לאחד.[1] אילו עסקתי בטיפול בלבד ייתכן שלא הייתה פונה אלי. טיפול נפשי היה אז תחום שנמשכה אליו אך לא הרשתה לעצמה לפגוש בו.
היא ציינה שאינה מתאימה לעבודה במסגרת קבוצה. וכשדיברה הייתה לי תחושה שנעשה כברת דרך יחדיו. היא סיפרה לי על הרקע האמנותי שלה: בצעירותה חייתה תקופה ארוכה בלונדון, שם למדה ציור והדפס. גם אני חייתי תקופת מסוימת באנגליה, ואנגלית היא השפה שבה לרוב אני משוחחת עם הורי. תהיתי אם רקע משותף זה יסייע לנו בעבודתנו. ישנם מטופלים שחשוב שלא אחשוף בפניהם פרט ולו הקטן ביותר על אודותי, וישנם מטופלים שחשיפה מסוגזה מפיגה את הרשמיות המאיימת עליהם.לאחר שיחה קצרה קבענו מועד לפגישה. לא דנו בשאלה אם המפגשים יהיו בעלי אופי טיפולי או לימודי.
ביקורת - טלי גוגול אוסטרובסקי